פסק-דין בתיק ת"א 33035-07-10

התובענה שבפני היא למתן פס"ד הצהרתי וצו מניעה האוסר על הנתבעת לנתק את המבנה בו מתגורר התובע מזרם החשמל המסופק על ידי הנתבעת במסגרת חוזה שמספרו 1581943.

צו ארעי ניתן על ידי ולאחר מכן התקיימו מספר ישיבות על מנת להביא את הצדדים לעמק השווה, אך ללא הצלחה.

הצדדים הסכימו להסמיך את בית המשפט על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79 א', להכריע בעניין גובה החוב אשר זכאית לו הנתבעת, אם בכלל, מן התובע, בעקבות שימוש בלתי חוקי בחשמל (שב"ח).

לאור הסכמה זו, טענו הצדדים בפני ופסה"ד יקבע את סכום החוב שחב התובע לנתבעת ובהעדר תשלומו, ברור כי הנתבעת תהא זכאית לנתק את זרם החשמל.

החוב השנוי במחלוקת בין הצדדים נובע, לטענת הנתבעת, משימוש בלתי חוקי שנעשה על ידי התובע, שעה שהתובע מכחיש שימוש לא חוקי, כנטען על ידי הנתבעת.

הנתבעת שלחה דרישת תשלום לתובע ע"ס 184,475 ש"ח וזאת על פי הודעתה מיום 23.10.08.

הכרעה :-

עיינתי בכל המסמכים שהצדדים הניחו בפני, שמעתי את כל טיעוניי הצדדים וחזרתי ועיינתי בטיעוניהם ואני בדעה, כי אכן הוכח בפני שימוש בלתי חוקי בחשמל והנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה.

מונה החשמל אשר הוצג גם לבית המשפט ואשר לגביו העידו אנשי מקצוע אצל הנתבעת, מלמדים על קיומו של שימוש בלתי חוקי וניתן להבחין, הן במונה אשר הוצג בפני והן מעדות נציגי הנתבעת, כי יש חריטות ושריטות מעגליות לכל רדיוס של הדיסק, דבר המלמד על עיכוב ו/או עצירה של הדיסק באמצעות גוף זר בתוך המונה.

הדבר מתחזק גם לאור העובדה, כי לאורך שנים, כעולה מריכוז הצריכה שהכינה הנתבעת, לפיו בשנים 97-98 היתה צריכה משמעותית ואילו בשנים בהן יוחס השימוש הבלתי חוקי, חלה ירידה דרסטית במשך שנים, עד לגילוי השב"ח, בשנת 2007, או אז, לאחר גילוי התקלה ותיקונה והפסקת השב"ח, חלה עלייה ניכרת ואף משמעותית בנתוני הצריכה בממוצע פחות או יותר של השנה שקדמה למועד שנטען בידי הנתבעת. משני אלה ניתן לקבל את גרסת הנתבעת ביחס לצריכה הבלתי חוקית הנטענת ויש בהם כדי לבסס את הטענה.

אין מחלוקת באשר לתחולתן ומעמדן של אמות המידה (להלן: "אמות המידה") אשר נקבעו על ידי הרשות לעניינים ציבוריים - חשמל, מכוח סמכותה על פי סעיף 30 לחוק משק החשמל, תשנ"ו- 1996.

קביעותיה של הרשות מרוכזות בספר אמות המידה ואלה חלות ומחייבות, הן את "ספק השירות החיוני" והן על ה"צרכן", כמשמעו בחוק משק החשמל.

אין חולק, כי ספר אמות המידה מחייב את הצרכן לבצע כל פעולה, לרבות ניתוק, הסרה, שינוי ו/או פירוק מתקן חשמל כלשהו, אלה אם קיבל לכך הרשאה מספק השירות החיוני.

אין חולק עוד, כי על פי ספר אמות המידה, הצרכן אחראי לנזק שנגרם ברשלנותו למתקן החשמל ולכל ציוד של ספק השירות החיוני ;ספר אמות המידה דן במצב שבו צריכת חשמל שלא כדין וזאת בהוראת סעיף ב.1.4.1 אשר קובע:

" נצרך חשמל שסופק על ידי ספק השירות החיוני שלא כדין, רשאי ספק השירות החיוני, בלי לפגוע בכל תרופה אחרת על פי דין, לנקוט כלפי הצרכן באחת או יותר מן הפעולות המפורטות להלן:

לנתק או לבצע הקטנת זרם לחצרים או למקום צרכנות  במידה ולא ניתנה לספק השירות החיוני הגישה להיכנס לחצרים/מקום הצרכנות  לניתוק אספקת החשמל וכל הקשור בכך, לאחר מתן הודעה כדין, יהיה הספק רשאי לבצע את הניתוק בנקודה הנמצאת מחוץ להם, או ברשת החשמל של הספק.

להסיר ולהעתיק את המונה למקום שיקבע ספק השירות החיוני על חשבון הצרכן;

לגבות מן הצרכן את התשלומים כמפורט באמות המידה א' 2.3.3 , ב' 1.4.4 ב' 1.4.5;   ו-ג' 3.2 להתקין מונה חדש על חשבון הצרכן".

הנתבעת בחרה בשלב זה לפעול במסלול של גביית תשלומים מהצרכן על פני יתר הסנקציות המוקנות בידיה על פי דין.